החלטה בתיק בש"ע 14184-12-12

בפני 2 בקשות של המבקשות:

האחת ערר מכח סעיף 43 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, על החלטתו של הקצין הממונה, החלטה מיום 6.12.12 לפיה הורה על שחרורן של העוררות (להלן: "המבקשות"), בערובה, שבין תנאיה נכלל התנאי בדבר איסור כניסתן של המבקשות למקום עבודתן, ברח' ... ב... וזאת, למשך 15 יום.

השנייה בקשה דחופה להחזרת תפוסים מכח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969.

1.         ביום 6.12.12 נחקרו שלושת המבקשות בחשד שניהלו בית בושת, אך לטענת ב"כ המבקשות, המבקשות עוסקות בזנות בלבד ולא עסקו בהחזקה וניהול של מקום לשם זנות.

2.         לטענת המשיבה, על פי חומר הראיות, המבקשות ניהלו במקום בית בושת, אך לטענתו "בשל ניסיון בהחלטות בימ"ש הנוכחי אנו מסכימים להרחיק אותן רק מהמקום עצמו בו בוצעה העבירה".

            אומר מייד כי דבריו אלו של נציג המשיבה לא ברורים לי הרי הכיצד מסכימה המשיבה להרחיקן רק מהמקום בו בוצעה העבירה אם מלכתחילה זה מה שמופיע בכתב שחרור מיום 6.12.12 עצמו? כנראה שלנציג המשיבה הפתרונים.

            עוד טוען נציג המשיבה כי המבקשות חתמו מרצונן על כתב השחרור והסכימו לתנאי השחרור.

3.         ספק בעיני אם הגשת הערר שבפני הינה הדרך הנכונה בה היה על הסנגור המלומד לילך שכן, סעיף 43 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 קובע כי:

"מי ששוחרר בערובה על ידי הקצין הממונה רשאי לערור בפני בית משפט שלום -

(1)     על גובה הערובה או על סבירות תנאיה, תוך 14 ימים מיום החלטת הקצין הממונה;

(2)     על תנאי השחרור בערובה שנקבעו, אם נשתנו הנסיבות ויש בהן כדי להשפיע על קביעת תנאי השחרור;

מעיון בסעיף עולה כי ניתן לערור בפני בימ"ש שלום על גובה הערובה  או על סבירות תנאיה,  או על תנאי השחרור בערובה, במקום שנשתנו הנסיבות ויש בהן כדי להשפיע על תנאי השחרור.

לא נטען בפני בשום שלב שהוא לשינוי נסיבות כלשהן המצדיק הגשת הערר בפני כמו גם שאין עניינו של הערר שבפני השגה על גובה הערובה שנקבעה או על סבירות תנאיה.

טענת המבקשות הינה למעשה כי הן אינן מנהלות בית בושת וכי עצם העיסוק בזנות אינה מהווה עבירה, וכי הן הסכמתן לתנאי השחרור אינה מעידה על הסכמה כנה ואמיתי מכיון שמדובר היה בהסכמה עם "אקדח לרקה" שהינו בדמות מעצר במידה ויתנגדו להרחקה.

3 המבקשות הסכימו להרחקתן מרח' ... ב... , אין המדובר בהרחקה מעיר ...  אלא רק מהמקום שקיים לגביו חשד של ניהול בית בושת. לא השתנו במקרה שבפני הנסיבות מאז חתמו הן על תנאי השחרור ואין מדובר בערר על גובה הערובה1לפיכך ולאור כל האמור לעיל, נדחית בזאת הבקשה לביטול הרחקתן של המבקשות מרח' ... ב... ולא מצאתי כל ממש בטענות שהועלו בפני מטעם המבקשות.

4.         הסנגור עתר בפני להחזרת 3 מכשירי טלפון נייד וסך 2500 ש"ח במזומן שנתפסו ברח' ... ב... ביום 6.12.12. לדבריו מכשירי הטלפון הנייד משמשים את המבקשות לקשר על ילדיהן וסך 2500 ש"ח הינו כספן האישי.

5.         נציג המשיבה טען כי המשיבה תסיים את החקירה בהקדם האפשרי ותינתן החלטה בהתאם לתוצאות החקירה.